חייל שנפצע בחופשה

חייל שנפצע בחופשה

מאת: קיכל מיכאל, עו"ד

לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר על חיילים שנפצעים בזמן שהותם מחוץ לבסיס. מדובר במקרים בהם החיילים נפצעים בזמן שהותם בחופשה בבית, או חיילים שנפצעים בזמן כשהם עובדים (כמובן באישור של רשויות הצבא). פציעות ופגיעות מסוג זה מציבות בפנינו דילמה לא פשוטה, האם להכיר באיש כוחות הביטחון (חייל, שוטר או איש זרועות הביטחון אחר) כנכה לפי חוק הנכים, כאשר זה נפגע לא בשירות וללא קשר עם השירות? במאמר זה, נעסוק בשאלה זו ונבחן את הבטיה וכן נבחן את הפיתרון שנתן המחוקק הישראלי לבעיה זו.

חוק הנכים, אשר חוקק עוד בראשית ימיה של מדינת ישראל נועד במקורו לתת מענה ופיצוי לאותו חייל שנפגע רק באופן ישיר משירות הצבאי. במרוצת השנים שונה החוק והוחל על אנשי זרועות הביטחון האחרים ואנשי משטרה.

הגדרה הבסיסית שבס' 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן:"החוק), קובעת כי חייל (וכיום גם יתר אנשי זרועות הביטחון ולשם הנוחות אשתמש במאמר זה במושג חייל כמתאר את כל אנשי זרועות הביטחון) שנפגע בזמן השירות ועקב השירות יוכר כנכה צה"ל לפי חוק הנכים. מצב זו שבו רק חייל שנמצא פיזית בשירות יצר מצב אנומלי, שכן לדוגמא, גם עצם השירות דרש מאותו חייל להגיע לבסיס וממנו.

המחוקק הישראלי היה ער למצב זו וכבר בתיקון חמישי לחוק הנכים משנת 1968, התווסף לחוק סעיף 1א רבתי הקובע שיראו גם את הפגיעה שנגרמה לחייל בדרך לבסיס או בדרך מהבסיס[1]  ככזו שנגרמה בזמן השירות.  ניתן לראות כי מדובר בהוראת חוק זהה לזו שקיימת ביחס לתאונת עבודה[2].

תיקון זה של החוק, אכן פתר מצב אנומאלי בו חיילים שהיו בדרכם לבסיס ובדרכם מבסיס, אם זה לחופשה או צרכים אחרים, יוכרו כנכים לפי חוק הנכים. עם זאת תיקון זה לא נתן מענה למצב בו חייל נפצע במהלך החופשה, כלומר לאותו פרק זמן שמתחיל מרגע בו מסתיימת נסיעה מבסיס ועד לתחילת הנסיעה חזרה לבסיס.

ראוי להבהיר כי כאשר חייל מתגייס לשירות צבאי, הוא מפסיק להנות מרשת ביטחון חברתית שקיימת לאזרחי ישראל ובראש ובראשונה זכויות מהמוסד לביטוח לאומי.

במצב זה, כאשר חייל לדוגמא נפגע בבית ונגרמת לו נכות, הרי שמצד אחד הוא לא היה זכאי לקבל זכויות לפי חוק הנכים ומאידך, גם לא היה זכאי לקבל זכויות מהמוסד לביטוח לאומי[3]  וזאת עד לשחרורו משירות הביטחון[4].

אולם, גם לאחר שחרורו של אותו חייל שנפצע בחופשה, האפשרויות שלו לקבלת פיצוי/תגמול היו מצומצמות למידי. אכן, עם שחרורו משירות צבאי, יכול היה החייל להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבת נכות כללית, אך התנאים לקבלת הקצבה קשוחים למדי ומרבית הנפגעים כלל לא היו נמצאים זכאים לקצבה זו[5]. אך גם אם יימצא אותו חייל משוחרר זכאי לקצבת נכות כללית, הרי שמדובר בקצבה שלכל היותר עומדת על 2,500 ש"ח[6] וזאת ללא זכויות יתר נלוות ובמצב נחות בהרבה בהשוואה לנכה לפי חוק הנכים.

עניין נוסף ולא פחות משמעותי שיש ליתן עליו את הדעת הוא טיפול רפואי. חייל שנפצע או חלה בזמן השירות (ללא קשר לשאלת הקשר לשירות עצמו), זכאי לקבל שירותי רפואה במסגרת מרפאות צבאיות ו/או אצל קציני העיר, כאשר החייל לא שוהה בבסיס או במסגרת צבאית. היום, הופרטו שירותי רפואה רבים שניתנים לחיילים מחוץ לבסיס וחלקם הגדול ניתן כיום במסגרת קופות חולים/מרפאות פרטיות.

היקף השירות הרפואי והכיסוי שנתן לחייל בזמן השירות הוא רב יותר מזה שניתן לאזרח במסגרת חוק בריאות ממלכתי והדוגמא הבולטת היא טיפולי שיניים. לכן, כאשר החייל נפגע, גם בזמן החופשה, הרי שהטיפול הרפואי שהוא מקבל הינו רב היקף, כולל תרופות ותכשירים רפואיים ואשפוזים, לרבות ניתוחים כשהדבר נדרש. רצוי לציין כי חייל, בניגוד לאזרח, לא נושא בתשלומי השתתפות עצמית הן בנוגע לטיפולים והן בנוגע לתרופות.

כפי שציינתי קודם לכן, כאשר מדובר בחייל שנפגע בצורה קשה, המערכת דואגת לפלוט אותו בהקדם. במצב דברים זה חייל שמשוחרר לאזרחות, כאשר הוא זקוק לטיפולים רפואיים, נדרש להתמודד כעת לא רק עם זכויות נחותות משמעותית, אלא עליו גם למצוא מקורות כספיים לצורך מימון תשלומי השתתפות עצמית, רכישת תרופות וכו'.

על רקע פערים הנ"ל ולאור המגמה שהלכה והתגברה של פציעות בזמן החופשה וכאשר התופעה נהפכה לרחבה ולא היה מדובר רק תופעה שולית וקטנה, נדרש המחוקק לתת פיתרון למצב שנוצר. מצב זה העלה מס' שאלות,  ראשית, האם בכלל צריך לתת פיתרון למצב? הרי חייל לא נפגע בשירות הצבאי, פגיעתו הייתה בחופשה וללא כל קשר ולו שולי לשירותו. מדוע יש להפלות לטובה חייל לעומת אזרח במצב זה ולהעניק לו זכויות יתר?

מדובר בשאלה מוסרית ובשאלה של מידיניות. נראה כי על רקע המיוחד של מדינת ישראל, צורכי הביטחון המיוחדים שלה, חוק גיוס חובה ותקופת השירות הארוכה, תומכים אלה כולם בתשובה חיובית, אשר יש בה גם כדי לעודד גיוס ולהעביר מסר למגויס כי כדאי לו להתגייס שכן כחייל, יקבל הוא זכויות יתר שלא יקבל כאזרח פשוט[7]. גישה גם מתחזקת לאור חקיקה הקיימת במועד הרלוונטי ובמיוחד חוק הנכים אשר במופגן מעניק זכויות עודפות לנכה כוחות הביטחון מול נכה כללי.

אובכן, ניתן היה לחשב על מספר פתרונות אפשריים למצב זה, הפיתרון במסגרת האזרחית, כלומר במסגרת הביטוח הלאומי או פיתרון במסגרת צבאית, כומר במסגרת חוק הנכים.

הפיתרון שנתן חוק הביטוח הלאומי היה פיתרון חלקי ובעייתי ודרש שינויי חקיקה רבים וכנראה גם יקרים שכן שינוי בחוק הביטוח הלאומי היה מתפרס על כלל האוכלוסיה. הפיתרון השני ואשר נבחר בידי המחוקק היה פיתרון באכסניית חוק הנכים.

בשנת 1988 חוקק חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), תשמ"ח-1988.  במסגרת חוק זה, הוחל חוק הנכים גם על אנשי זרועות הביטחון שנפגעו בזמן שהיה בחופשות ושלא בעת מילוי תפקידם בתנאי כי לא מדובר בהיעדרות שלא ברשות (עריקות).

עם זאת, המחוקק בחר לאזן בחוק זה את הזכויות שנתנו לנפגע רק בשל עובדה כי הוא חייל מול העובדה כי הפגיעה בכל זאת לא נגרמה בזמן השירות ועקב השירות ומילוי תפקיד צבאי/ביטחוני. האיזון שנבחר הוא כי הפגיעות שיחול עליהם חוק הנכים יהיו פגיעו קשות יחסית אשר בגינם נתרה נכות מעל ל – 20%[8] .

נראה ואני סבור כך, כי האיזון שנבחר הינו איזון ראוי ונכון בנסיבות העניין, כך שפגיעות קלות אשר לא גורמות לפגיעה בתפקוד ולא דורשות טיפול רפואי, לא יוכרו ואילו פגיעות משמעותיות אשר עלולות לפגוע בנפגע בעתידו באזרחות וצפויות לדרוש טיפול רפואי, כן יוכרו והחייל או איש זרועות נביטחון שנפגע יקבל זכויות שיאפשרו לו גם קיום בכבוד וגם קבלת טיפול רפואי הנדרש בעת הצורך.

שינוי חיובי ומשמעותי נוסף לו גרם החוק החדש, הוא עצם מתן האפשרות לחייל שנפגע להגיש תביעה להכרה[9]. עצם אפשרות הגשת התביעה כבר מיטיבה את מצבם של הנפגעים, שכן עם הגשת התביעה זכאי מגיש התביעה להמשיך ולקבל טיפול רפואי במסגרת משרד הביטחון וכפי שציינתי קודם היקף הטיפול שניתן במסגרת זו הוא רב בהרבה ולא כרוך בעליות כספיות בניגוד למערכת אזרחית, דבר כשלעצמו גורם לחיסכון לא מבוטל לחייל שנפגע ולקבלת טיפול רפואי טוב ומירבי.

כפי שניתן לראות במאמר זה, המגמה שמסתמנת אצל מחוקק הישראלי היא להיטיב עם החייל ולהקנות לו זכויות רבות ומגוונות. עם זאת, לאור חשיבות הנושא ועל מנת שחייל יוכל לממש את מלוא זכויותיו שמקנה לו מערכת החוקים, מומלץ להיעזר באיש מקצוע שמכיר את כל הזכויות והליכים וזאת במיוחד נוכח העובדה כי מימוש של אותן הזכויות הרבות כרוך לא פעם בעבודת נמלים ודורש ידע מקצועי בתחום ובהליכים.

 

 

אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף לייעוץ משפטי אצל עורך דין. כמו כן, התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד. בכל מקרה מומלץ לפנות לייעוץ משפטי פרטני.

 

  

 

 

 

 

[1] התנאי להחלת החוק כי יציאה מהבסיס ו/או יציאה לחופשה הייתה בהיתר.

 

[2] חוק ביטוח הלאומי קובע שתאונה אשר התרחשה בדרך לעבודה או מעבודה בדרך לביתו של הנפגע תוכר כתאונת עבודה.

 

[3] אזרח שהוא עובד שכיר ונפגע בבית זכאי לפי חוק הביטוח הלאומי, לקבל גמלת "דמי תאונה" למשך 3 חודשים.

 

[4] למרבה הצער, ככל שחומרת הפגיעה גבוהה יותר, כך סביר יותר כי אותו חייל שנפצע ישוחרר בהקדם.

 

[5] לצורך קבלת קבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי, על הנכה לעמוד במבחן כפול. תחילה יש לעבור משוכת הנכות הרפואית שעומדת כיום על 60% (או 50% אם יש סעיף ליקוי אחד שאינו פוחת מ – 25%) ואז לעבור את המשוכה השניה – קביעת אי כושר שלא יפחת מ 60%.

 

[6] קצבה בשיעור זה משולמת, כאשר נקבעת לנכה אי כושר בשיעור 75% ומעלה.

 

[7] במיוחד נוכח שיעור המתגייסים ההולך וקטן.

 

[8] כלומר, רק אם נקבעה נכות שמזכה בגמלה חודשית, יחול חוק הנכים.

 

[9] אודות שלבי ההכרה אתם מוזמנים לקרוא בחלק זה באתר שלנו http://www.barg-rubin.co.il/דפיהאתר/תחומיעיסוק/משרדהבטחון.aspx

עיצוב: Tink
2158